<h1>סמ"ג עשין סימן קס"א</h1>
<h2>דף טז.</h2>
שנה השביעית כולה הפקר ואין בה לא תרומות ולא מעשרות כלל לא ראשון ולא שני ולא מעשר עני, ובחוצה לארץ שאין בה שמיטת קרקעות מפרישים בארץ מצרים ובעמון ובמואב מעשר ראשון ומעשר עני מפני שהארצות אלו קרובות לארץ ישראל כדי שיהו עניי ארץ ישראל נסמכים עליהם ואמרינן בפ"ק דיבמות (ט"ז א') על מדוכה זו ישב חגי הנביא ואמר עמון ומואב מעשרים מעשר עני בשביעית, אבל בארץ שנער מפרישים בשביעית מעשר שני כסדר רוב השנים (ע"פ רמב"ם מתנו"ע פ"ו ה"ה ע"ש). ומפרש רבינו יעקב (תד"ה עמון) שאינו מדבר אלא בארץ בני עמון ומואב שלא כבש סיחון ועוג אבל אותו שכבש משה מסיחון ועוג קדשו עולי בבל דתנן בפרק מקום שנהגו (פסחים נ"ב ב') שלש ארצות לביעור יהודה ועבר הירדן והגליל.
<h2>דף ק.</h2>
תנו רבנן בפרק נושאין על האנוסה (יבמות ק' א') באו איש ואשה לבית נותנים לאשה תחילה ופוטרין אותה ואח"כ נותנים לאיש, בירושלמי (פאה דף כ"ז א') אב ובנו איש וקרובו שני אחים ושני שותפים שהיה אחד מהם עני נותן לו האחר מעשר עני שלו (ע"פ רמב"ם מתנו"ע פ"ו הי"ג), אמר רבי יהודה תבא מארה למי שנותן לאביו מעשר עני. אמנם כששניהם עניים מודה לת"ק. ושנינו במסכת פאה פ"ה (מ"ה) שנים שקבלו שדה באריסות זה נותן לזה מחלקו מעשר עני וכן זה מפריש מחלקו מעשר עני ונותן לו. תניא בתוספתא דמסכת פאה (פ"ד הל' ט"ז), מעשר עני אין פורעים ממנה מלוה ואין משלמים ממנו התגמולין ואין פודים בו את השבויים ואין נותנים בו דבר של צדקה אבל משלחים לדבר של גמילות חסדים וצריך להודיעו שהוא מעשר עני, ונותנים אותו לחבר עיר בטובת הנאה, ואין מוציאים ממנו מן הארץ לחוצה לארץ שנאמר והנחת בשעריך ואומר ואכלו בשעריך ושבעו (ע"פ רמב"ם שם הי"ז).
